יש לי מלא לספר לכם!!!
עבר עליי שבוע עמוס ביותר ואני לא יודעת מה לספר קודם,אז נתחיל בהתחלה... של השבוע שעבר: כנס "טרה מדרה" בקונויויום גליל עליון.
הבלוג הזה הוא חלק מהמחקר שלי לקראת פרויקט הגמר שיעסוק בבלוגרית של אוכל- הוא בעצם מעין התנסות אישית בעשיית בלוג אוכל. המחקר שאני עושה שהוא לא מדעי ולא ממש אקדמי והוא יעסוק באוכל. כחלק מהנושא השנתי של המחלקה לעיצוב פנים במוסד הספציפי שאני לומדת בו אני צריכה לשייך את נושא פרוייקט הגמר לנושא הקיימות.
אז במסגרת המחקר המעמיק שאני עושה עליי לחקור תרבויות אוכל קיימיות, אקולוגיות. ותרבות האוכל שאני חוקרת היא slow food:
תנועת slow food החלה את דרכה בשנת 1986 כאשר נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס ברומא. חדירת מוסד המזון המהיר (fast food) הכל כך אמריקני, זעזע את אמות הספים של האיטלקים שהמסורת הקולינרית מבעבעת בעורקיהם. אך תנועת ה-slow food הבינל' החלה באופן רשמי כאשר נציגים מ- 15 מדינות אישרו את המניפסט שנכתב ב- 9 בנוב' 1989 ע"י החבר המייסד קרלו פטריני.
העקרונות של תנועה זו הם:
- ארוחות הן סוג של אירוע חברתי, שצריך להיערך סביב שולחן, עם מפה וכלים נאים, בניחותא, בצוותא ולא באכילה חפוזה מול הטלויזיה...
- האוכל שאוכלים צריך להיות טרי, מקומי ועדיף כמובן לאכול פירות וירקות בעונתם ולא כאלה שעברו שינוע מקצה אחד של העולם למשנהו.
- slow food דוגלת בשימוש במוצר עד תומו. כלומר, אם מכינים סלט מפלחי תפוז, יש להשתמש בקליפותיו לריבה, למשל. כאשר מגישים דג יש להשתמש בעצמות להכנת ציר דגים.
- שימוש במוצרים מקומיים הוא נר לרגלי חברי הארגון. חיפוש אחר עשבי תבלין הנמצאים בהישג יד, חומרים זמינים שקל למצוא ואין שום צורך לרוץ ולחפש מי מייבא אותם.
- הקרבה לטבע ולחומרים היא שם המשחק. (נלקח מאתר slow food בארץ slowfood.org.il)
אז ביום ראשון שעבר שי (אח ללימודים( ואני נסענו לצפון- ממש לצפון- לאצבע הגליל ליתר דיוק. הנסיעה הלוך היתה ממש ארוכה, במיוחד בגלל הסופה והגשם שלא הפסיק לרדת, וגם בגלל שזה ממש רחוק...
אבל רק שתדעו זה היה שווה כל רגע!!! ויש כמה סיבות לכך:
1. שי- אדם כמו שי נוהגים לפגוש לעיתים רחוקות במסע החיים ואני גאה לקרוא לו חבר, הנסיעה הלוך וחזור למרות שהיו ארוכות בשעות עברו תוך כמה דקות הודות לאדם המקסים הזה ששוחח איתי כל הנסיעה על עניינים ברומו של עולם!
2. מטרת הנסיעה - כמו שנאמר לעיל, היתה לפגוש את האנשים, המנהיגים והקונויויום)קבוצה ב- slow food ( גליל עליון. ואני חייבת לומר לכם הם קבוצה מאוד מיוחדת שקיבלו את שנינו, סטודנטים מרוטים ודלים בידיים פתוחות ובקבלה מלאה לתוך התנועה שלהם.
הערב כלל כמה דברי פתיחה על התנועה, ועל יום טרה מדרה (אמא אדמה( העולמי, שיחות באינטרנט עם ראשי ארגוני slow food בעולם, ארוחת ערב (שעליה כמובן שאפרט בקרוב(, ולאחר מכן פירוט תוכנית המפגשים של הקבוצה לשנה הקרובה.
כמו בכל מפגש של הקונויויום כל חבר שמגיע מתבקש להביא עמו דברי מאכל. בדרך כלל יש נושא מסוים (חצילים לדוגמא( אבל תמיד יש להכין את המאכלים תחת עקרונות ה-slow food. הפעם לא היה נושא אוכל וכל אחד יכל להביא מאכלים שהוא אוהב או מאכלים מסורתיים במשפחתו על מנת לשמר מסורות בישול קיימות- עוד עקרון של slow food.
מאוד התלבטתי מה להכין, פפריקש מבית אמא או משהו משלי- ויש לזכור שהמאכל היה צריך להתמודד עם המסע צפונה... בסופו של דבר הכנתי טראפלס שלמרות שיצאו מדהימים ממש לא נעשו תחת עקרונות ה- slow food. שוקולד וקקאו לא גדלים בארץ- אז זה לא אוכל מקומי אלא אוכל שעבר חצי עולם כדי להגיע לפה, וזהו גם לא מתכון מבית אימי... אבל הם אכן יצאו נהדרים ונראה לי שאנשים סלחו לי וממש נהנו מהם...
בסוף הערב נשארנו שי ואני עם המארחים עינת ואביגדור רותם שהם גם ראשי קונויויום גליל עליון ושוחחנו איתם בנוגע לתנועה. הם סיפרו לנו הרבה ושוחחנו איתם ארוכות. גילנו שה slow בחייהם לא קשור רק לאוכל אלא לכל תחומי חייהם- הם מאוד "ירוקים" כמו שנוהגים לומר היום ושומרים על איכות הסביבה בצורה הכי יסודית. מקומפוסט ועד ריבה מקליפות תפוז.
לאחר שיחה ארוכה איתם נסענו הביתה מאוד מרוצים החוויה היתה מדהימה ואנשים כאלה עם אורך חיים כזה לא פוגשים כל הזמן.
אני מאוד ממליצה להיכנס לאתר שלהם ולבדוק מתי הם נפגשים שוב שכן בטוח תהנו ועוד יותר בטוח יהיה טעים!
לאלה מאיתנו עם ילדים דרך המפגשים תוכלו ללמד את הילדים על אוכל מחוץ לסניף המקדונלדס הקרוב לביתכם- וזה תמיד פלוס גדול!!!
וכמובן שלא תצאו מהפוסט הארוך הזה ללא מתכון:
מרק פטריות
המרק נעשה במסגרת ארוחת שישי לכבוד אחי ואשתו, שמאוד נהננו לבשל בשבילם ולהנות איתם בארוחה.
חצי חבילת פטריות פורצ'יני מיובשות
כוס מים חמים
שמן זית
30 גר' חמאה
2 כרישה חתוכות דק
בצל גדול אחד קצוץ
4 שיני שום קצוצות גס
3 חופנים של פטריות שונות קצוצות- אני השתמשתי בפטריית יער ענקית, פטריות שמפניון ופטריות שמפניון חומות (לא יודעת איך קוראים להן בז'רגון המקצועי)
5 כוסות ציר בקר (אפשר גם צמחוני)
5 גבעולי תימין
מלח ופלפל
לקרוטונים: 4 פרוסות קטנות לחם מלא
שמן זית
חופן גבינת קשקבל מגורדת
שמים את פטריות הפורצ'יני היבשות בקערה עם כוס המים החמים ונותנים להם לשבת שם 20 דקות...
מחממים בסיר את השמן והחמאה, מוסיפים את הכרישה, הבצל והשום ומבשלים אותם עד שהבצל הופך שקוף (לא חום). מוסיפים את מגוון הפטריות ומערבבים עד שהכל נהיה רך, מוסיפים את ציר הבקר ומביאים לרתיחה. מוציאים את הפורצ'יני מהקערה (ולא זורקים את מי ההשרייה) קוצצים גס, ומוסיפים יחד עם מי ההשרייה למרק, מתבלים בעלי התימין, מלח ופלפל. מורידים את עוצמת האש מניחים מכסה אך משאירים את הסיר מעט פתוח ונותנים לזה להתבשל במשך חצי שעה, מערבבים מדי פעם.
בנתיים מכינים את פרוסות הלחם על תבנית עם נייר אפיה בוזקים עליהם מעט שמן ומלח ומכניסים לתנור. ברגע שפרוסות הלחם הופכות לטוסטים מוציאים מהתנור, בוזקים מעליהם גבינה ומכניסים חזרה לתנור לעוד 5 דקות. מגישים את המרק בקערה (אלא מה) עם הקרוטונים מעל.
תהנו...
עבר עליי שבוע עמוס ביותר ואני לא יודעת מה לספר קודם,אז נתחיל בהתחלה... של השבוע שעבר: כנס "טרה מדרה" בקונויויום גליל עליון.
הבלוג הזה הוא חלק מהמחקר שלי לקראת פרויקט הגמר שיעסוק בבלוגרית של אוכל- הוא בעצם מעין התנסות אישית בעשיית בלוג אוכל. המחקר שאני עושה שהוא לא מדעי ולא ממש אקדמי והוא יעסוק באוכל. כחלק מהנושא השנתי של המחלקה לעיצוב פנים במוסד הספציפי שאני לומדת בו אני צריכה לשייך את נושא פרוייקט הגמר לנושא הקיימות.
אז במסגרת המחקר המעמיק שאני עושה עליי לחקור תרבויות אוכל קיימיות, אקולוגיות. ותרבות האוכל שאני חוקרת היא slow food:
תנועת slow food החלה את דרכה בשנת 1986 כאשר נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס ברומא. חדירת מוסד המזון המהיר (fast food) הכל כך אמריקני, זעזע את אמות הספים של האיטלקים שהמסורת הקולינרית מבעבעת בעורקיהם. אך תנועת ה-slow food הבינל' החלה באופן רשמי כאשר נציגים מ- 15 מדינות אישרו את המניפסט שנכתב ב- 9 בנוב' 1989 ע"י החבר המייסד קרלו פטריני.
העקרונות של תנועה זו הם:
- ארוחות הן סוג של אירוע חברתי, שצריך להיערך סביב שולחן, עם מפה וכלים נאים, בניחותא, בצוותא ולא באכילה חפוזה מול הטלויזיה...
- האוכל שאוכלים צריך להיות טרי, מקומי ועדיף כמובן לאכול פירות וירקות בעונתם ולא כאלה שעברו שינוע מקצה אחד של העולם למשנהו.
- slow food דוגלת בשימוש במוצר עד תומו. כלומר, אם מכינים סלט מפלחי תפוז, יש להשתמש בקליפותיו לריבה, למשל. כאשר מגישים דג יש להשתמש בעצמות להכנת ציר דגים.
- שימוש במוצרים מקומיים הוא נר לרגלי חברי הארגון. חיפוש אחר עשבי תבלין הנמצאים בהישג יד, חומרים זמינים שקל למצוא ואין שום צורך לרוץ ולחפש מי מייבא אותם.
- הקרבה לטבע ולחומרים היא שם המשחק. (נלקח מאתר slow food בארץ slowfood.org.il)
אז ביום ראשון שעבר שי (אח ללימודים( ואני נסענו לצפון- ממש לצפון- לאצבע הגליל ליתר דיוק. הנסיעה הלוך היתה ממש ארוכה, במיוחד בגלל הסופה והגשם שלא הפסיק לרדת, וגם בגלל שזה ממש רחוק...
אבל רק שתדעו זה היה שווה כל רגע!!! ויש כמה סיבות לכך:
1. שי- אדם כמו שי נוהגים לפגוש לעיתים רחוקות במסע החיים ואני גאה לקרוא לו חבר, הנסיעה הלוך וחזור למרות שהיו ארוכות בשעות עברו תוך כמה דקות הודות לאדם המקסים הזה ששוחח איתי כל הנסיעה על עניינים ברומו של עולם!
2. מטרת הנסיעה - כמו שנאמר לעיל, היתה לפגוש את האנשים, המנהיגים והקונויויום)קבוצה ב- slow food ( גליל עליון. ואני חייבת לומר לכם הם קבוצה מאוד מיוחדת שקיבלו את שנינו, סטודנטים מרוטים ודלים בידיים פתוחות ובקבלה מלאה לתוך התנועה שלהם.
הערב כלל כמה דברי פתיחה על התנועה, ועל יום טרה מדרה (אמא אדמה( העולמי, שיחות באינטרנט עם ראשי ארגוני slow food בעולם, ארוחת ערב (שעליה כמובן שאפרט בקרוב(, ולאחר מכן פירוט תוכנית המפגשים של הקבוצה לשנה הקרובה.
כמו בכל מפגש של הקונויויום כל חבר שמגיע מתבקש להביא עמו דברי מאכל. בדרך כלל יש נושא מסוים (חצילים לדוגמא( אבל תמיד יש להכין את המאכלים תחת עקרונות ה-slow food. הפעם לא היה נושא אוכל וכל אחד יכל להביא מאכלים שהוא אוהב או מאכלים מסורתיים במשפחתו על מנת לשמר מסורות בישול קיימות- עוד עקרון של slow food.
מאוד התלבטתי מה להכין, פפריקש מבית אמא או משהו משלי- ויש לזכור שהמאכל היה צריך להתמודד עם המסע צפונה... בסופו של דבר הכנתי טראפלס שלמרות שיצאו מדהימים ממש לא נעשו תחת עקרונות ה- slow food. שוקולד וקקאו לא גדלים בארץ- אז זה לא אוכל מקומי אלא אוכל שעבר חצי עולם כדי להגיע לפה, וזהו גם לא מתכון מבית אימי... אבל הם אכן יצאו נהדרים ונראה לי שאנשים סלחו לי וממש נהנו מהם...
בסוף הערב נשארנו שי ואני עם המארחים עינת ואביגדור רותם שהם גם ראשי קונויויום גליל עליון ושוחחנו איתם בנוגע לתנועה. הם סיפרו לנו הרבה ושוחחנו איתם ארוכות. גילנו שה slow בחייהם לא קשור רק לאוכל אלא לכל תחומי חייהם- הם מאוד "ירוקים" כמו שנוהגים לומר היום ושומרים על איכות הסביבה בצורה הכי יסודית. מקומפוסט ועד ריבה מקליפות תפוז.
לאחר שיחה ארוכה איתם נסענו הביתה מאוד מרוצים החוויה היתה מדהימה ואנשים כאלה עם אורך חיים כזה לא פוגשים כל הזמן.
אני מאוד ממליצה להיכנס לאתר שלהם ולבדוק מתי הם נפגשים שוב שכן בטוח תהנו ועוד יותר בטוח יהיה טעים!
לאלה מאיתנו עם ילדים דרך המפגשים תוכלו ללמד את הילדים על אוכל מחוץ לסניף המקדונלדס הקרוב לביתכם- וזה תמיד פלוס גדול!!!
וכמובן שלא תצאו מהפוסט הארוך הזה ללא מתכון:
המרק נעשה במסגרת ארוחת שישי לכבוד אחי ואשתו, שמאוד נהננו לבשל בשבילם ולהנות איתם בארוחה.
חצי חבילת פטריות פורצ'יני מיובשות
כוס מים חמים
שמן זית
30 גר' חמאה
2 כרישה חתוכות דק
בצל גדול אחד קצוץ
4 שיני שום קצוצות גס
3 חופנים של פטריות שונות קצוצות- אני השתמשתי בפטריית יער ענקית, פטריות שמפניון ופטריות שמפניון חומות (לא יודעת איך קוראים להן בז'רגון המקצועי)
5 כוסות ציר בקר (אפשר גם צמחוני)
5 גבעולי תימין
מלח ופלפל
לקרוטונים: 4 פרוסות קטנות לחם מלא
שמן זית
חופן גבינת קשקבל מגורדת
מחממים בסיר את השמן והחמאה, מוסיפים את הכרישה, הבצל והשום ומבשלים אותם עד שהבצל הופך שקוף (לא חום). מוסיפים את מגוון הפטריות ומערבבים עד שהכל נהיה רך, מוסיפים את ציר הבקר ומביאים לרתיחה. מוציאים את הפורצ'יני מהקערה (ולא זורקים את מי ההשרייה) קוצצים גס, ומוסיפים יחד עם מי ההשרייה למרק, מתבלים בעלי התימין, מלח ופלפל. מורידים את עוצמת האש מניחים מכסה אך משאירים את הסיר מעט פתוח ונותנים לזה להתבשל במשך חצי שעה, מערבבים מדי פעם.
בנתיים מכינים את פרוסות הלחם על תבנית עם נייר אפיה בוזקים עליהם מעט שמן ומלח ומכניסים לתנור. ברגע שפרוסות הלחם הופכות לטוסטים מוציאים מהתנור, בוזקים מעליהם גבינה ומכניסים חזרה לתנור לעוד 5 דקות. מגישים את המרק בקערה (אלא מה) עם הקרוטונים מעל.
תהנו...
