יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

ארוחה כבדה בערב- "זה לא בריא"! אז בוא נאכל לחם...שום...


כצאצאית למשפחה ייקית הונגרית אצלנו לא אוכלים ארוחה כבדה בערב- "זה לא בריא"!
ואני כמתמרדת גאה נהנית מהמנהג, במיוחד בימי שישי בערב. אנחנו חילונים להחריד אך יש הרגשה של שימור המסורת היהודית בארוחות ערב שבת. 
ואלה קורות משפחתי בשישי האחרון: הזמנו את הורי לארוחת ערב.
מה שאומר מבחינתי תוכנית פעולה- 
בעלי, שיחיה, היה אחראי סלטים אחריות שהוא אוהב, ומבצע בהצלחה יתרה!
אני, אחראית כל השאר...
הורי ביקשו ארוחה קלה יחסית- "לא משהו כבד" (ראה ערך: כותרת) כלומר דגים- גם קליל, גם משביע תאבון וגם משביע רצון- אנחנו משוגעים על דגים. הכנתי פילה דניס בתנור עם קראסט של פירורי לחם ועשבי תיבול.
אבל מה עם מנה ראשונה שתשלב באופן ארגונומי עם הסלטים המעולים??? צריך לחם!!!
ונכון, ערב שישי= חלה, לא אצלי!
בבואי להכין ארוחה אני תמיד משלבת את אחת ממנות הבית המפורסמות שלנו- מנות שאנחנו אוהבים להכין ואוהבים עוד יותר לאכול!!!
אז המנה הנבחרת בשישי האחרון היתה לחם השום המפורסם שלי! 
המתכון הזה הולך עימי מאז הייתי בת 17 והתחלתי לבשל במטבח אימי- מתכון פשוט להחריד ועוד לא מצאנו אחד שלא אוהב אותו!

 

אז בתאבון:

רק שתדעו גודל חיתוך הפרוסות הוא קריטי: קטן יותר= יותר הנאה, יותר מנות ויותר טעם, גדול יותר= ההפך...

מתכון לבגט אחד (שני אנשים)

חותכים 1 בגט לפרוסות בעובי של ס"מ וחצי בערך (לא חייבים לעבוד עם סרגל) אך לא עד הסוף- כך שהפרוסות נשארות מחוברות אחת לשניה. חותכים 100 גר' חמאה לקוביות ומניחים יחד עם 4-5 כפיות שום כתוש קפוא בקערה וממיסים במיקרוגל. בעזרת כפית מורחים מכל צד חיתוך של הבגט ומוודאים שבכל כפית העמסנו מהשום שנוטה לשקוע בתחתית הקערה...
מגרדים דק 150 גר' גבינת קשקבל ומניחים בכל חתך מעט מהגבינה, אל תתקמצנו זה כל הטעם!!!
מניחים בתבנית עם נייר אפייה, ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-150 מעלות. 10 דקות בערך בתנור, כשהוא מוכן הגבינה נמסה לחלוטין, ולבדיקה נוספת לוחצים על הבגט עם האצבע אם ההרגשה מתפצחת כלומר בגט שהפך מעט לטוסט. הוא מוכן!
מגישים, אך עם אזהרה- רותח!!! לעשות פוו!!!





יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

והנה אנחנו מתחילים

לכל חלל האינטרנט שלום,
אלוהים (במידה והוא קיים) שם אותי על האדמה הזאת כדי לאכול, לבשל ולארח. אני עושה עוד כמה דברים אבל זה ממש לא הסיבה שהתכנסנו כאן...
מי? אני שני או תוכלו לקרוא לי שישליק(יש סיפור מצוין סביב השם וגם הוא כמובן קשור לאוכל אבל על זה נדבר בפוסט אחר.) אדם ממוצע, בכל תחום ממוצע, גם בעיני עצמי- לצערי.
מה? דברים שמדליקים אותי, כל מה שגורם לי לתקתק = אוכל.
מהיכן? מהארץ, מהלב, מהנשמה, מהראש והכי חשוב מהבטן.
למה? כי אני לא מפסיקה לחשוב על אוכל אז כדאי גם לכתוב עליו.
איך? עם היד, הפה, מחברת המתכונים והמחשב(הסקסי שלי).

אני לא יודעת הרבה על אוכל, אבל לומדת כל הזמן, יש כאן אותי ואת חיי דרך האוכל שאני מכינה, צורכת ונהנית ממנו.
ארוחה מעודנת במסעדת עילית יכולה להרים אותי לגבעות אושר אדירות אבל גם סנדביץ' עשוי טוב יכול לגרום לי לפרפר. את המרכיבים האלה של החיים שלי (=אוכל) אשמח לחלוק עם החלל אינסופי של האינטרנט (כאילו רק בשבילי הוא חיכה) אשמח אם אתם תשבו תקראו, תהנהנו, ותסכימו. אה, ואתם חייבים להגיב כדי שאני אדע שאני לא לבד בעולם.
אני מרגישה בחיים כשאני מבשלת, ומאוד נהנית לאכול, בואו איתי למסע בחיים האלה שלי, גם אם לפעמים אני חייה אותם בצורה בלעדית בראש שלי...